רש"ש על כתובות ט״ז

1 גמרא הניחא לזעירי כו' מיגו כו'. וקאמרה נבעלתי מהימנא. הלשון קשה דהלא לר"י אינה נאמנת. ולר"ג אפי' בלא טעמא דמיגו נאמנת כמו בהיתה מעוברת. בשלמא לקמן גבי היא אומרת מו"ע אני דקאמר נמי בשלמא לר"א כו' מיגו כו' וקאמרה כו' מהימנא. י"ל דהכוונה על ר"ג וכדאמר לקמן גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי דמיגו כו' מש"ה קאמר ר"ג דמהימנא אע"ג דהתם קאימנא אליבא דריו"ח ולדידיה בהא דמ"ע ליכא מיגו ואפ"ה מהימנא לר"ג. י"ל דהש"ס אגב אורחיה רצה לסתום כשינויא קמא דלעיל יב ב וראיה להרמב"ם וסיעתו שהביא הב"ש בסי' ס"ח ס"ק כ"ב אבל הכא קשה. ומדברי התוס' לעיל יג בד"ה ואין. נראה דהיה גירסתם כאן דמיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מהימנא ואולי צ"ל דמהימנא וקאמרה נבעלתי. וגי' זו נכונה:

2 גמ' שם בשלמא לר' אלעזר. כצ"ל בל"י:

3 גמ' שם וקאמר ר"י לר"ג בהאי מיגו דהכא מודינא לך כו' מ"ש האי מיגו כו'. בפי' הרמב"ם מחלק דהתם המיגו אינו אלא לענין איסור והיתר לכן לא אמרינן לה לענין ממונא. אבל הכא הוה המיגו ג"כ לענין ממונא להכי מודה ביה ר"י. וזהו ג"כ כוונת הרע"ב. וע"כ גירסא אחרת היה לפניהם בגמרא. והתוי"ט במחכ"ת שגה בכוונתם ע"ש דודאי אמרינן מיגו גם לענין איסור והיתר כמו לקמן כב במשנה ועי' בתור"ע. ובזה מיושב שפיר קושיית התוס' לעיל יג ד"ה ר"א:

4 רש"י ד"ה בשלמא לר"א. דאי בעיא אמרה מו"ע אני תחתיך משארסתני כו'. כצ"ל הד"א ודלא כהגרי"פ:

5 תד"ה הנ"מ בסופו. וקאמר מי סברת כו' אמיגו קאי כו' ואפירקא קמא קאי. לכאורה בדיחוייא דאפירקא קמא קאי לחודא סגי ואפי' אם יהיה טעמיה משום ברי ושמא. אלא דכיון דע"כ קאי אפירקא קמא טפי י"ל דאמיגו קאי וטעמו הכא משום מיגו ואפי' הלה תובעו וכדהוכיחו לעיל ממתניתין גופה:

6 גמרא אי כל הנישאת כו'. עי' גה"ש. ויש להוסיף עוד יבמות לז:

7 רש"י ד"ה דלא מפקא. צ"ל דלמא מפקא:

8 רש"י ד"ה ראויה היתה זו כו'. ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות. ע"כ היינו כר"א ביבמות סא ב דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. ולכן לא פי' דראויה לאכול בתרומה אם היתה בת כהן משום דאף לר"א לא מיפסלא מתרומה כמש"כ התוס' שם סט בד"ה לא פוסלין:

9 תד"ה וליחוש. יהא נאמן לומר פרעתי מנה במיגו כו' אלמנה כו'. עי' מהרש"א. ול"י מאי דחקו להוציא דבריהם מפשטן. ולא עוד אלא על פירושו יש לדון הרבה כמש"כ בב"ב קלד ב בס"ד ע"ש:

10 תד"ה כותבין. ושטרי מקח דאמר התם. הוא שם קסט: